הרב ישראל דב בער מווילעדניק, (תקמ"ט, 1789 – כ"א בטבת תר"י, 1850)
נולד בעיר קוטלנה שבאוקראינה ליוסף, שהיה מלמד תינוקות בעיירה. כשהיה בן ארבע התייתם מאביו, ולאחר כחמש שנים התייתם גם מאמו. בבחרותו ביקר אצל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והכיר גם את רבי אהרן מזיטומיר ורבי מרדכי יפה מלעכוויטש אך רבו המובהק היה רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל.
בנישואיו הראשונים היה נשוי לבתו של ר' משה מגיד או, לפי מקור אחר, לבתו של הגביר ר' משה חפץ. בזיווג שני נשא את אסתר ציפע (- תרל"ב) בת ר' חיים.
החל משנת תקפ"ט (1829) התפרסם כ"צדיק מווילעדניק". נתפרסם כבעל מופת ורבים שיחרו לפיתחו. לאחר פטירתו של רבי אהרן מסטרשלה ופטירת בנו הסתפחו אליו רבים מחסידי סטרשלה.
פירסומו כפועל ישועות החל כאשר פעם אחת שלח אליו ה"צמח צדק" מליובאויטש אישה עגונה שבעלה נעלם מזה כמה שנים ולא נודע היכן הוא. בתחילה לא רצה רבי ישראל לשמוע אודות המקרה, אך כשסיפרה לו האישה כי ה"צמח צדק" שלח אותה אליו אמר: "אם כן, אם הצער גדול כל כך, בואי ואראך היכן הוא בעלך". הוא קם מכסאו אל החלון ואמר לה: "ראי, בעלך עומד על התורן שבספינה בעיר ליבוי ועובד שם". העגונה הביטה בחלון, אבל לא ראתה דבר והחלה לבכות. אמר לה רבי ישראל: "סעי לליבוי ושם תמצאי את בעלך" ואכן כך היה. מאז והלאה נתפרסם שמו ל"בעל מופת" ופועל ישועות.
כאשר נפטר נטמן בבית הקברות בווילעדניק. קברו ידוע כמקום תפילה לישועות. ואף בתקופת השלטון הסובייטי ברוסיה רבים היו נוסעים במאמץ רב לפקוד את ציונו לברכה וישועה.
ספרו "שארית ישראל", ובו שלושה שערים: על התקשרות לצדיקים, דברי תורה על מועדי ישראל וענייני תשובה שנאמרו בתקופת ה"שובבי"ם",
הערות:
במקום יש הכנסת אורחים
קייב – ווילעדניק
3 שעות 15 דקות – ק"מ 227
למפות גוגל לחצו
